1.השחקן שהיה יותר RELENTLESS מכולם

כדי להיות RELENTLESS אתה לא צריך להיות מוכשר במיוחד. זה יותר עניין של אופי מכל דבר אחר. עקשנות. דבקות במטרה – כפי שלימדו אותנו בצה"ל – קשיות עורף. חוסר ויתור ויהי מה. קשיחות.

כל אלה ויותר היה ג'רי סלואן.

כשג'רי (סלואן) שמר על ג'רי (ווסט), הוותיק היה כבר רגיל לשמירה צמודה ב-13 השנים שהקדים כשחקן את מאמן יוטה שהלך לעולמו. "אז אני לא מדבר כי פתאום שמו עלי שומר חדש. אני מדבר כי פתאום שמו עלי קרציה. דבק 'קרייזי-גלו'.

"אז זה היה אחרת" אומר ווסט. "ג'רי סלואן היה חופשי לצאת עם המגל ולקצור אנשים. כשהוא גרם ששנינו ניזרק מהפרקט הוא תמיד חייך. הוא ידע שאת שלו הוא עשה. עם כל הכבוד לסלואן – ולי יש הרבה כבוד – אני נחשבתי לקלעי הטוב מהשניים ואם הוא הצליח לגרום ששנינו ניזרק, הוא עשה את שלו. אותו סיפור שהיה לוויין גרצקי בהוקי. אז כל משחק היה כמו תחרות היאבקות, וסלואן שהיה אולי משקל בינוני, היה TOUGH AS NAILS. אי אפשר היה להזיז אותו. הייתי אומר שהוא היה השומר המעצבן ביותר עבורי. לא יודע אם הטוב ביותר או לא. כל מה שאני יודע שכל משחק נגדו היה עבורי ערב בלהות".

"בימים ההם יכולת להשתמש בשתי ידיים. כמו בנהיגת מכונית. ג'רי סלואן הוא קאונטרי-בוי. גדל בחווה. נהג טרקטורים מגיל 10. עבורו להשתמש בשתי ידיים זה טבע שני. משחק נגדו הסתיים בסריטות בכל הגוף והפנים. הוא היה השחקן המתאים ביותר לשיקגו. שחקן קשה בעיר הכי קשה. מצא מין את מינו".

ג'רי ווסט אמר על יריבו שניפטר לפני שבוע אחרי מאבק של שנה במחלת פרקינסון ו-LEWY BODY DEMENTIA – הסוג האגרסיבי ביותר:

“I would tell you two things about Jerry,” West said. “As a player, it was ridiculous. He was relentless. After the game, you’re going to have a lot of bruises on you. If you’re going for a layup, you’re going to be on the floor.”

“I really loved this guy, personally.”

2. איישה קרי גאה עכשיו להראות או גופה (ושימותו הקנאים)!

איישה קרי, 'האמא הביישנית והנחבאת אל הכלים' יצאה בגדול לסושיאל מדיה. אשתו בת ה-31 של פעמיים ה-MVP החליטה שהגיע הזמן להראות את גופה.

הילדים יצאו ממנה בקצב כאילו הייתה אשת חסיד מסאטמר, והיא השמינה. אני לא מתכוון למשהו בקנה מידה של בארקלי, אבל היא התנפחה קצת והתביישה בגופה. זה היה הזמן שהיא התנגדה לנשים 'המנפנפות בגופן עם ביקיני'ס כאילו היו מודעות פרסום לבגדי ים".

היא אמרה: "אני שומרת את הגוף שלי רק לזה שבאמת חשוב לי!

Everyone's into barely wearing clothes these days huh? Not my style. I like to keep the good stuff covered up for the one who matters 😂😂😂

— Ayesha Curry (@ayeshacurry) December 6, 2018

ואז אתם בוודאי מתארים לכם מה קרה. היא נכנסה למשטר אימונים אגרסיבי מאד עם אחד הטריינרים האישיים הידועים ביותר בסן פרנציסקו, ויחד עם דיאטה בפיקוח דוקטורנטית לתזונה, הקילוגרמים החלו לנשור.

ואז, כשהגיע הזמן היא החליטה שעכשיו אפשר לשתף גם אחרים בחגיגה ולא רק את סטף בחיר ליבה. היא התכוונה לאנשים כמו מומי החציל, שימון, והדוק הזקן (אתו זה היה רק להזכיר נשכחות):

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Took me long enough. 📷 @stephencurry30

A post shared by Ayesha Curry (@ayeshacurry) on May 23, 2020 at 5:06pm PDT

איך אומרים בשפת הקודש 'GOOD FOR HER!

3. מהו הלגסי האמיתי של ג'רי קראוס (ולמה עתה אני שונא את פיל ג'קסון יותר משבעבר, ומצידי אפשר להוסיף את מייקל ושות' לרשימה)?

מה שג'רי ריינסדורף רוצה שתדעו על ג'רי קראוס הוא שהוא היה אדם טוב. מיד בתום הסידרה 'הריקוד האחרון, דה אלטיק צילצלו לג'רי ריינסדורף וזה בדיוק מה שהוא אמר לדרנל מייבורי בטלפון:

Jerry Krause was a good person, בעל הקבוצה אומר. "אדם עם לב טוב. לב טוב מאד. הוא היה אדיב לאנשים. הוא לא היה רוצה שאדבר על טוב לבו, אז לא אעשה זאת. אבל הוא היה אדם טוב מאד. ממש MENSCH"

קראוס הלך לעולמו בגיל 77.

אני מאמין שהוא היה אחד ממוחות הכדורסל החדים ביותר בכל תולדות הכדורסל. אני יודע שהוא לא נראה כך. הוא נראה יותר כמו סגן נשיא בית כנסת רפורמי בשיקגו מאשר מוח הכדורסל שלמעשה בנה במו ידיו ואצבעותיו את דיינסטי הכדורסל הגדול ביותר של הזמן המודרני. הקבוצה שזכתה בשלוש האליפויות הראשונות שלנו הייתה כולה שלו, מהראשון עד האחרון. זוהי זכות שאיש לא יוכל לקחת ממנו אף פעם.

אחרי שבנה דיינסטי של שלוש אליפויות רצופות למייקל נמאס. הוא איבד מוטיבציה והלך לבייסבול . ג'רי קראוס היה צריך להתחיל מאפס. השחקן היחידי שנשאר לו מהקבוצה עם שלוש הטבעות הראשונות היה סקוטי פיפן.

כמובן שמייקל חזר. אתה לא יכול להיות נשיא קבוצה אחראי על פעולות הכדורסל ולהצליח כמו קראוס בלי קצת מזל.  המזל היה שמייקל חזר. אבל מייקל היה בחירתו של קראוס. כמובן שכל אחד אחר היה בוחר במייקל בבחירה שלישית (ורוב המנכ"לים אפילו בבחירה ראשונה), אבל אי אפשר להטיל עליו את כל הדברים הרעים, ולא לזכותו באף דבר טוב.

ועדיין, משום מה, עד הדקות האחרונות של האפיזודה ה-10 והאחרונה בהן סקוטי פיפן נתן לו – לפחות במילים ספורות – את הכבוד המגיע לו, ג'רי קראוס היה ה-VILLIAN – הנבל של הסדרה.

תראו, מרכז הכובד של הסדרה היתה עונת 1998, האחרונה. כל מה שקרה לפני, וכל מה שקרה מימין ומשמאל היו תופינים. סתם תוספות לגרעין של כל הסדרה שהיא העונה האחרונה. וקראוס היה שם כשהקבוצה התפרקה אחרי עונת האליפות האחרונה,

אז נכון, המפתח היה בידו.

אבל היו כל כך הרבה מנעולים שמפתחו לא יכול היה לפתוח. כל כך הרבה תנאים, עובדות, והסכמים למפרע.

האם יכול היה להתכונן ולתכנן מראש?

בדיעבד כולנו חכמים.

פיפן ניסה להמתיק מעט את כל טעמה המר של הסדרה בכל הנוגע לקראוס כשאמר לקראת הסוף:

“We can’t knock him, we gotta give him credit
 And he deserves credit because he was the general
manager of those teams. I’ve had a lot of great people in my life, and
that’s why my success happened. I played with Phil Jackson, the greatest
coach in the game. Michael Jordan, the greatest player in the game.
and Jerry Krause, obviously the greatest general manager in the game.

אבל מלבדו איש לא הוציא מילה טובה אחת על קראוס.

למה, אני שואל את עצמי שוב ושוב.

אני בטוח שאני יודע את התשובה: העובדה שהיה יהודי, עם מראה חיצוני כמו שפעם יהודי ממזרח אירופה נראה, בוודאי לא עזרה. גם בעל הקבוצה ג'רי ריינסדורף היה יהודי, אבל ג'רי קראוס היה קשור לבית כנסת גדול בצפון שיקגו, והיה הרבה יותר 'יהודי' מריינסדורף. . חובה לזכור שפיל ג'קסון היה אדם נוצרי אדוק שאביו היה כהן של כנסייה נוצרית מזן קיצוני ביותר שעבורו הלורד – ג'יזוס קרייסט – חשוב יותר אפילו מאלוהים (כי הוא עצמו, לפי אמונתם הוא התהוותו של אלוהים על פני הארץ).

עצם השתייכותו של ג'קסון לפילוסופיית ה'זאן' אין לה כל קשר וכל ניגוד לנצרות שלו.

ג'קסון וקראוס שנאו אחד את השני למרות שג'קסון חייב חלק ענק ממה שהשיג לקראוס. עצם העובדה ששכר אותו מאימון קבוצת אלבני  מה-CBA (שהייתה אז מין קבוצת 'G' של ה-NBA) להיות עוזר מאמן של הבולס כצעד ראשון להיות מאמן הקבוצה, מספקת כדי שג'קסון יצחצח את נעליו של קראוס כל בוקר.

אבל ג'קסון הוא טיפוס מוזר. WEIRD. הוא מין בודד, גלמוד כזה בליגה שבילה בה 3/4 מחייו, ללא חבר ידוע אחד מימיו כשחקן או מאמן. וקראוס? הבעייה הגדולה ביותר שהיתה לו (עד יום מותו) היתה אי יכולתו להיות "PEOPLE'S MAN".

ריינסדורף עצמו אמר: "היה לו חסרון ברור אחד: PEOPLE SKILL. היה לו קשה לבטוח באנשים"}

ג'רי קראוס לא הסתדר עם המדיה. הוא לא בטח באף עיתונאי. הוא היה LONER. שגיאתו הגדולה ביותר הייתה כשהוא אמר שג'קסון 'גמר' כמאמן כבר ב-1997-8. מצד שני ג'קסון ידע שכשהכל נאמר ונעשה, ריינסדורף היה המילה האחרונה 'מי מאמן ומי לא', אז להחליט לעזוב את הבולס רק כי קראוס רמז זאת לאיזה עיתונאי מה'שיקגו טריביון' היה מעשה מוזר, לא אחראי (ולדעתי ואולי אפילו ילדותי).

כשג'קסון שמע מי עוזב את הבולס – כל הכוכבים – לעזוב את הקבוצה היה המעשה הפיקח ביותר עבורו לעשות, לא משנה שזה כמו קפטן הנוטש אנייה טובעת.

בדיעבד אולי קראוס (באישורו של ריינסדורף כמובן) יכול היה לנסות לשלם לפיפין כגמולו, או לפחות להציע לכולם INCENTIVE מספיק גבוה כדי להישאר שנה נוספת אחרי 1998, ולנסות להגן על תוארם. אבל היום כולנו חכמים.

מה שיש לי לומר על פיל ג'קסון וכוכבי קבוצת 1988 הוא זה:

כשאני חושב עתה על קבוצה המתפרקת מבלי לנסות להגן על תוארה היא מצטיירת בפני כקבוצה מוגת לב. ומאמנה הנוטש הוא מוג לב. אבל זה רק חלק קטן מהסיבה מדוע אני שונא את ג'קסון. זה בהמשך.

**********

סקוטי פיפן:

Krause had an incredible eye for talent & that applied to coaches too. Brought in @PhilJackson11 & Tex Winter, both crucial to our success.

— Scottie Pippen (@ScottiePippen) March 21, 2017

*********

למה ג'רי ריינסדורף, ביליונר גדול ובעל הווייט-סוקס בבייסבול, שלא עשה את כספו מבלי להיות שופט אנשים טוב, לא הצליח ליישר את ההדורים בין ג'קסון לקראוס?

הוא אמר: "היי, לי לא היה אכפת אם הם אוהבים או לא אחד את השני. כל זמן שהם מסתדרים זה כל מה שהיה חשוב לי. 6 טבעות זו הוכחה מספקת לחיים משותפים. בדיעבד אני יודע שהייתי צריך להתערב ואולי הייתי מצליח לעשות משהו. אבל זה חלב שנישפך. אין כלל שאלה שגם לו ישנו חלק גדול במותה של הדיינסטי. אבל אם לביליונר לא אכפת במיוחד כשבניינו נישרף, זוהי בעיה שלו. הוא עצמו לא חייב תשובה לאיש.

ישנן לי האשמות נגד רבים מהשיקגו בולס ההיא שהיום – כשאני חושב שוב על הסדרה והאפיזודות שלה – מעלים את חמתי:

היה זה מאד לא הוגן כשמייקל, פיפן, (ועוד 2-3) לעגו והתבדחו על חשבון קראוס, ולעתים בצורה משפילה ממש, ולעיני מצלמות טלוויזיה. בזה הוא היה 'היהודי הקטן עם הפאות והזקן המצחיק המסתובב בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין' שמותר להתבדח על חשבונו ולהשפילו. כשראיתי זאת באפיזודה ה-8 או ה-9 הרגשתי אנטישמיות לשמה. הרגשתי שמתבדחים על חשבון מוח יהודי פיקח ששלח את כל מנהלי הכדורסל האחרים לבית ספר משך שנים רבות מאד. המוח היהודי עשה זאת שוב, ולכמה אנשים מוגבלים במוחם כמו כמה מאלה שרקדו, זה לא מובן, והם שונאים זאת. אז הדבר היחידי שהם יכולים לעשות מלבד לענוד עוד טבעת אחת מששה – הרבה מאד תודות לו – זה לעשות ממנו קריקטורה בריקוד מצחיק בו הם מחקים אותו.

הדבר היחיד שהם אינם יכולים לחקות הוא שכלו!

רק שתבינו איזה מוח כדורסלני חריף היה לקראוס ברצוני לסכם  כמה מהישגיו המלמדים על חריפות מוחו, ומסבירים את יכולתו הבלתי מובנת ממש לגלות ולהבין טלנט:

הרבה לפני שהגיע לבולס הוא היה המנכ"ל של בולטימור בולטס. הוא היחיד שהכיר איכות שיכול להביא שחקן שאיש לא החשיב כלל – ג'רי סלואן. כשקראוס בחר בו רבים שאלו, "מי?". הוא בחר בעוד שחקן שאיש לא החשיב כמועמד 2 לדראפט ב-1967 – אירל מונרו. באותו דראפט הוא רצה לבחור לבולטס את פיל ג'קסון בבחירה 16, אבל בעל הקבוצה שלל את הבחירה, ופיל ניבחר ע"י הניקס.

קראוס קיבל את המוניטין של 'קורא טלנט' שאין שני לו, והוא נשכר כסקאוט בעת ובעונה אחת ע"י פיניקס סאנס, הסיקסרס, הלייקרס, ושיקגו בולס. הוא שימש גם כסקאוט הראשי בקבוצות הבייסבול האינדיארנס, אוקלנד, סיאטל, והווייט סוקס. מילה אחת לא נאמרה על כך לזכותו בדוקומנטרי.

בסדרה קראוס נראה רק כגורם לכל המתח והמריבות בין ג'ורדן, פיפן, ופיל ג'קסון. הוא כבר איננו אז היה קל להאשימו בכל דבר רע שקרה לבולס, ולמנוע ממנו כל קרדיט על כל דבר טוב שעשה. הוא, הארכיטקט היחיד של כל הבניין כמעט ולא קיבל כל קרדיט על כך בסדרה. וכשהוא לא יכול היה להגן על עצמו יותר, מייקל, פיפן, והאחרים יכולים היו לצחוק על בטנו, משקלו, וגובהו. מיד בסיום הסדרה הייתי עדיין תחת השפעתה המסחררת. אבל היום – כשהזמן עובר וההתלהבות נעלמה, מתחילים לעלות לראש יותר ויותר דברים שחורים לי ממש.

אגב, כמעט שכחתי שקראוס היה גם האדם שהביא את טקס וינטר לבולס מסינסינטי ששיחקה ב-CBA. כל מה שג'קסון ידע – או לא ידע – על 'המשולשים' היא תורה של טקס, שבאימונים הוא אימן וג'קסון עמד והביט מהצד עם חיוכו המסוים.

כשהוא הביא את פיפן והוראס גראנט ב-1987, ושלח את צ'ארלס אוקלי וביל קרטרייט, מייקל היה המתנגד הראשי. מילה לא הוזכרה בקשר לכך בסדרה. כשהוא החליט להחליף את וויל פורדו בדניס רודמן כולם חשבו שהוא השתגע, וכשהוא בחר בקרואטי בשם טוני קוקוץ', מייקל ופיפן נדרו נדר להכחיד אותו באולימפיאדה. כן, זה הוזכר כבדרך אגב, אבל בזמנו – בזמן אמת –  הבחירה בקוקוץ' כמעט עוררה מרד בבולס. קראוס היה היחיד שידע מה שהוא עושה נגד כל שאר הנהלת הבולס, וכל שחקניה. גם את זה מייקל בקושי מזכיר.

וזה אחד הדברים הגדולים ביותר שקראוס עשה, וג'קסון הנבל בעצמו לא יודה בכך לעולם (וזה מה שרציתי שכל אוהדי ג'קסון באתר יידעו עליו):

:Jerry Reinsdorf says that Kraus essentially saved Phil Jackson’s career

"If Kraus didn't save Jackson from CBA,” Reinsdorf said,  Phil wouldn’t have even been in basketball anymore. And as a
result of that, he felt that Phil owed him a greater loyalty than he
gave him. He allowed that basically to consume him sometimes. And he
shouldn’t have. He really shouldn’t have.

“While it is true that if it weren’t for Jerry Krause nobody would
have ever heard of Phil Jackson, that doesn’t mean that Phil Jackson
owed him an undying gratitude for the rest of his life. And that was
part of what was bad about the relationship. On the other hand, Phil
Jackson should not have allowed the players to do some of the things
that they did to Jerry Krause. Both guys are to 
blame for the fact their relationship that deteriorated.”